גמגום הוא אחת מהפרעות הדיבור הבולטות שיכולות להופיע במהלך שנות הילדות המוקדמות. לגמגום הגדרות שונות. לפי ארגון הבריאות הבין-לאומי (WHO), הגמגום מוגדר כהפרעה בשטף הדיבור שבה האדם יודע מה ברצונו לומר, אך מתקשה בכך מפעם לפעם, בשל חזרות, הארכות או עצירות לא רצוניות של צלילי הדיבור. לפי ה -DSM-IV גמגום הוא הפרעה בשטף ובתזמון הדיבור, שאינה מתאימה לגיל הדובר.

אחוז הגמגום "הקבוע" באוכלוסייה מוערך ב-1%. לעומת זאת, בגיל הרך כ-5% מהילדים מציגים סימפטומים של גמגום. הרוב הגדול של הילדים המגמגמים צפוי להחלים מהגמגום במהלך שנות הילדות. ההחלמה הספונטנית מתרחשת, במרבית המקרים, במהלך 18 החודשים הראשונים מהופעת הגמגום, אך היא יכולה להתארך מעבר לכך. על פי מחקרים, הגמגום נפוץ יותר בקרב בנים. הדבר נובע מכך שההחלמה מהגמגום שכיחה יותר בקרב בנות. במרבית המקרים מופיע הגמגום (Onset) מגיל שנתיים עד גיל ארבע שנים, על פי רוב לאחר תקופה של התפתחות דיבור תקינה. הופעת הגמגום יכולה להיות מהירה או הדרגתית, אך מדווח כי במרבית המקרים מופיע הגמגום בתוך ימים ספורים. בעת הופעת הגמגום, ניתן לראות אצל מרבית הילדים, גמגום בחומרה בינונית ואצל כמחצית מהם הגמגום משולב בתנועות לוואי. בדרך כלל מתרחשת הפחתה הדרגתית בחומרת הגמגום במהלך החודשים שלאחר ההופעה הראשונית. המודעות העצמית לקיום הגמגום מתפתחת אצל מרבית הילדים מגיל ארבע עד גיל חמש שנים.

מאפיינים של הגמגום:

הגמגום יכול להתאפיין בצורות שונות כגון:

  • חזרות של צלילים או הברות
  • הארכות של צלילי דיבור
  • שימוש במילות פקק
  • שימוש בהפסקות בתוך המילה
  • מתח פיזי המלווה את הפקת הדיבור
  • חזרות על מילים בנות הברה בודדת

מרגישים שלילד יש קושי בשטף הדיבור? למי פונים?

הפניה הראשונית לאבחון שטף דיבור בגיל הרך נעשית, בדרך כלל, ע"י ההורים. אם המשפחה או המערכת החינוכית מוטרדים מהנושא, יש מקום לפנות לאבחון שטף דיבור ע"י קלינאי תקשורת.

אבחון אצל קלינאית תקשורת בגיל הרך, זקוק לשיתוף גם של מאפייני שטף הדיבור כמו של הערכת שפה ראשונית. בנוסף לכך, יש צורך לבצע הערכה מוטורית של מערכת הדיבור, ההתפתחות הרגשית והתקשורתית של הילד והאינטראקציה התקשורתית של ההורים עם הילד. בשלב זה, חשוב להבחין בין גמגום לבין חוסר שטף התפתחותי. אם מדובר בחוסר שטף התפתחותי, היא תופעה נפוצה בשנות הילדות וחולפת תוך חודשיים עד שלושה חודשים ואינה מצריכה התייחסות קלינית. לפעמים, ישנם ילדים שלא מצליחים לשפר את שטף דיבורם לבד ומראים מאפיינים של גמגום. במקרים מסוימים לפעמים במהלך אבחון שטף הדיבור עולה הצורך לשלול גמגום על רקע אחר (למשל: נוירולוגי). במקרים אלו, תפנה קלינאית התקשורת את הילד לגורמי רפואה נוספים, כגון: רופא אף אוזן גרון, נוירולוג ילדים, פסיכולוג התפתחותי או קליני, מרפא בעיסוק או פיזיותרפיסט.

במסגרת הטיפול אצל קלינאית תקשורת, מקבלים כלים לשיפור שטף הדיבור של הילד, ולומדים כיצד לתרגל בבית סיטואציות שונות כגון דיבור ספונטני, חיקוי מילים ומשפטים, סיפור סיפורים. בדרך זו, ההורים משמשים מודל לחיקוי צורת דיבור שוטפת ובכך מסייעים ליצירת שינוי התנהגותי בזמן הדו-שיח. בכל מצב, יש צורך להתאים את הגישה הטיפולית למאפייני הדיבור של הילד ולמאפייני התקשורת המשפחתית וכמובן להרגיש כי כל פעם יש תקווה לשנות ולשפר את התופעה זו.

אם ילדכם מראה סימנים של חוסר שטף בדיבור– היעזרו בטיפים הבאים:

1. הפחיתו את קצב הדיבור: מומלץ לדבר עם הילד בצורה רגועה. עצרו לפעמים, תנו לו להשלים את המשפט וחכו עד שיסיים.

2. הקשיבו בצורה מלאה: העלו את מספר הפעמים שבהם אתם מפנים את תשומת הלב אל הילד ונסו להקשיב לדבריו.

3. חשוב לשאול שאלות ולהמתין לתשובה: שאלות הן חשובות להתפתחות השפתית. שאלו שאלה אחת בכל פעם והמתינו לתשובה. הגיבו לדברי הילד רק לאחר שסיים לדבר.

4. לקיחת תורות: מומלץ לפתח יכולת להמתין לדיבור בתורות בעת דו-שיח בקרב המשפחה. הדבר מסייע לילד לדבר בצורה שוטפת יותר כאשר אין הסחות דעת או הפרעות.

5. בניית בטחון עצמי: לחזק את הכישורים החיובים של הילד תוך כדי שימוש במשפטים מלאים, לדוגמה: במקום להגיד "מעולה " בזמן שהילד מסדר את החדר, עדיף להשתמש במשפט "אני אוהב/ת שאתה עוזר לסדר את הצעצועים". בדרך זו נחזק יותר את הביטחון העצמי של הילד ותוך כדי נפתח את השפה. בנוסף, נחזק את יכולות הארגון, עצמאות ואחריות.

 

לקריאת מידע נוסף אודות מאפייני הגמגום אצל מבוגרים היכנסו: https://drclaudia.co.il/stuttering/