במסגרת תפקידי כקלינאית תקשורת, מדי שבוע אני מקבלת פניות לגבי התפתחות השפה בקרב ילדים דו – לשוניים, לאחר שקראתי מאמר בנושא, אני רוצה לשתף אתכם בממצאים ובתובנות שלו.

על המאמר

השפה היא תופעה אנושית ייחודית בעזרתה אנשים מתקשרים ומחליפים רעיונות באמצעות מילים. מסביב לעולם אנשים מתקשרים בשפות רבות ושונות. אנשים רוכשים את מיומנות השפה אליה הם נחשפים בילדות. עם זאת, הקשיים של לימוד שפה בשלב מאוחר יותר בחיים, ידועים היטב.
למרות שהשפה מיוצגת בקליפת המוח ומובנת היטב לחוקרים, החלק של רכישת דו-לשוניות עדיין לא ידוע. מחקרים טוענים כי מספר שפות מיוצגות על ידי אותם אזורים מוחיים שונים אך עדיין לא הגיעו לתשובה מוסכמת. חלק מהחוקרים תומכים במיקום של דו לשוניות באותו אזור במוח ללא קשר לסוג השפה או ללא קשר אם הדובר הינו יליד או זר. מחקרים רבים בתחום הדמיית המוח מצאו דמיון באזורים פעילים במוח במיקום של כל שפה. מחקרים אחרים מצאו תוצאות מנוגדות, כלומר שקיימים אזורים שונים במוח לכל שפה.

 

סקירת מחקרים על דו לשוניות

במחקרים המתוארים ניתן לראות כיצד בדקו אנשים דו-לשוניים כדי לנסות להבהיר את מיקום דו-לשוניות במוח האדם. במחקר שנעשה בשנת 1994, 12 הנבדקים היו ילידים דובר אנגלית אשר למדו צרפתית לאחר גיל חמש והשתמשו בשתי השפות באופן קבוע. מתוצאות המחקר עולה כי לא נמצאו הבדלים בדפוסי פעילות המוח בין השפה הראשונה לשפה השנייה. לפי הממצאים, קליפת המוח הראתה תגובה דומה הן לאנגלית והן לצרפתית. עם זאת, החוקרים מזהירים כי תוצאות מחקר זה לא צריכות להוביל למסקנה חד משמעית בשל העובדה כי אנגלית וצרפתית מקורן בשפות הודו-אירופאיות.
מחקר אחר בדק אנשים דוברי סינית-אנגלית. למרות שמבנה הסינית שונה באופן דרסטי מן השפה האנגלית (השפה הראשונה היא כתב אידיאוגרפי והשני כתב אלפביתי), דימות תהודה מגנטית חשף את אותו דפוס פעולה במוח. (1994, klein)

מחקר משנת 1997, בדק דוברי צרפתית ואנגלית ונמצא חוסר התאמה בין אזורי קליפת המוח אצל דוברי שתי השפות. ממצאי המחקר הראו כי דפוסי הפעולה לא היו עקביים בין הנבדקים. למעשה, אצל חלק מהנבדקים פעל רק החלק הימני במוח. (Dehaene et al. 1998)

מחקר אחר אסף עדות מחולים שסובלים מאפזיה (מחקר זה סיפק ראיות משכנעות לתמיכה בהפרדה של דו-לשוניות בייצוג המוח). לפי מחקר זה, נזק מוחי סלקטיבי משפיע על שפה אחת אבל לא על אחרת. לכן המחקר תומך ברעיון של קיום חלקים נפרדים במוח לכל שפה.

מחקר נוסף של אפזיה דו לשונית מעלה הבדל מהותי בין שפות ילידות לשפות שניות. לפיו, לימוד השפה בגיל ינקות אינו תלוי בנהלים מפורשים של שינון אוצר המילים וחוקי דקדוק לעומת רכישת שפה בשלב מאוחר יותר בחיים. לכן, שפת אם נשמרת במערכת זיכרון מרומז (כולל מידע שמשתמשים בו באופן מודע. למשל: מהי עיר הבירה של ישראל) בעוד שפות אחרות מסתמכות על מערכת זיכרון מפורש (כולל מידע שנזכרים בו באופן "אוטומטי" ולא מודע. למשל: רצף פעולות בעת נהיגה).

מחקרים אחרים התמקדו ברכישה ובארגון מורכב בין שתיים עד שלוש שפות ובחנו כיצד רמת מיומנות השליטה בשפה נרכשת והגיל של רכישת שפה שנייה יכולים להשפיע על הייצוג שלה במוח. מחקר אחד מצא כי גיל הרכישה של השפה השנייה משפיעה על הייצוג העצבי שלה במוח. (Kim, Relkin, Lee, & Hirsch 1997)

מחקרים נוספים ציינו כי אנשים שרכשו שפה שניה בילדות מראים גם פעילות באזורים דומים במוח אך כן היה שוני בתפקוד של אזורים שונים באזור ברוקה (Broca 's area) בקרב אנשים שרכשו את השפה השנייה בשלב מאוחר יותר בחיים.

מחקר אחר (Perani et al. 1998) טוען כי רמת מיומנות הארגון השפתי בקליפת המוח חשובה יותר מאשר גיל רכישה שפה זרה.

לסיכום, הספרות הנוכחית מספקת עדות משכנעת לכך שיש אזורי שפה דומיננטיים מעורבים בכל השפות, אך קיימים גם אזורים נפרדים עבור כל שפה. העובדה היא, שבאופן בלתי נמנע נמצאו הבדלים רבים כגון גיל הרכישה, רמת המיומנות והשליטה בשפה וסוג השפה של הדובר. יש לציין כי החלק של המנגנון העצבי אצל דו-לשוניים עדיין לא הובן במלואו. אמנם יש ראיות כי ההבדלים מתרחשים אפילו בין שפות עם היסטוריית רכישה זהה.

אם ילדכם הוא דו-לשוני, ואתם מרגישים אצלו קושי בתחום השפה, או שיבושי היגוי עקב השילוב בין שתי השפות, מוזמנים לפנות אליי. מהניסיון שלי בקליניקה ובעזרת שיטת הטיפול "מלודי פון", ניתן לאבחן הפרעות שפה ולתת מענה טיפולי תואם לצרכיו של הילד. בנוסף, המשפחה תקבל הדרכה טובה כדי לעזור לילד ביום-יום ואז הוא ירגיש מוטיבציה לשיפור השפה והדיבור. הרצון של הילד לתקשר ישפיע על האופן בו הוא יתחבר חברתית עם ילדים אחרים. בנוסף, יהיה לו רצון לחזק את יכולת הלמידה כדי להגיע להישגים לימודיים טובים יותר.